האישום והמחלוקת
1. לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדם, בקשר לכתב אישום אשר מייחס להם עבירות סמים.
2.
החלטה זו מתייחסת לשאלת הראיות בקשר למשיבים
4
ו-
5 (הם הנאשמים 6 ו-7 בכתב האישום המתוקן והמאוחד, רוני אלי-בן ועפר יצחק טוביאנה), המואשמים במסגרת האישום השני במעשה של קניית סם ביום 2.4.12 בשעות הערב. החלטה זו אינה מתייחסת לראיות נגד המוכרים לכאורה לגביהם טרם התקיים דיון או לראיות לגבי הקונים באישום הראשון, לגביהם ניתנו כבר החלטות קודמות בתיק זה.
3. על פי
האישום השני, שוחח המשיב 4 עם ישראל אברמוב (נאשם 2 בכתב האישום המאוחד) וביקש ממנו לקנות קוקאין. זה מסר שאין לו, אך הפנה אותו לאביאל דהן (הנאשם 1 בכתב האישום המאוחד). אז התקשר ישראל לאביאל וביקש ממנו למכור סם למשיב 4, בתמורה לקיזוז חוב בין ישראל לבין אביאל. נטען כי ישראל גם העביר את מספרו של המשיב 4 לאביאל. אביאל התקשר למשיב 4 וסיכם למכור לו 50 גרם קוקאין, בשעה 22:00 באותו יום (2.4.12).
4. נטען כי, בהמשך לאמור, אביאל הגיע ברכב מזדה, הנהוג על ידי חברתו סיוון, למקום המפגש בשעה היעודה. הם כיבו את אורות הרכב, אך השאירו את מנוע המזדה פועל. אביאל יצא מהרכב והמתין. בשעה 22:15 הגיע למקום המשיב 4, כאשר הוא נוהג במונית ולצדו המשיב 5. אביאל ניגש לחלון הנהג של המונית והעביר ליושבי המונית סם קוקאין המחולק לשתי אריזות, במשקל כולל של 52.11 גרם. אז, עזבו שני המשיבים דנן את המקום במוניתם.
5. עוד מספר כתב האישום, כי לאחר פניית המונית לרחוב אחר נעצרה המונית. המשיב 5 יצא, נעמד לידו דלתו הפתוחה והתכופף לעבר המונית. אז, נעצרו לידם שוטרי הימ"ר ויצאו לעברם. המשיב 5 מיד השליך את הסמים לעבר שיח סמוך, אך הסמים נתפסו והמשיבים דנן נעצרו.
6. הסנגורים חולקים על קיומן של ראיות לכאורה. אלה מבוססות בעיקר על האזנות סתר, דו"חות עוקבים ודו"חות פעולה של הבילוש. לגבי האזנות הסתר לשיחות, נטען שאין ראיה כי המשיב 4 נשמע באותן האזנות, ולגבי המשיב 5 אין מחלוקת כי הוא כלל לא נשמע בשיחות. לא נראית העברה של דבר מה בין אביאל למשיבים, על פי דו"חות העוקבים. לעניין דו"חות הפעולה של השוטרים בעת המעצר אודות זריקת הסמים, מצביעים הסנגורים על תמיהות בגרסת השוטרים שביצעו את המעצר, וטוענים כי לא ניתן לסמוך על דבריהם. על כל הטענות האלה מוסיף ב"כ המשיב 4 וטוען, כי אפילו אם יש אמת בדו"חות, אין הם מוכיחים אלא את אשמתו של המשיב 5, שלכאורה זרק את הסם, אך אין ראייה נגד המשיב 4 שרק הסיע אותו במונית.
מבנה ראיות התביעה לאישום השני
7. הבסיס של האישום השני הוא כמובן עצם תפיסת הסמים. מעשה התפיסה מתואר בפרוטרוט בדו"ח הפעולה של אולג נחמקין ובצורה מקוצרת מאוד בדו"ח של ניסים ביטון. לא מצאתי בתיק דו"ח של המשתתף השלישי בתפיסה זו - אבי וקנין. סנגורו של המשיב 5 תמה על כך שרק אחד הבלשים ראה את תנועת הזריקה של הסמים, כמתואר בכתב האישום, מידו של המשיב 5 לעבר השיחים. אולם, במציאות של תנועה מהירה של המעורבים הדבר בהחלט סביר. במיוחד כאשר מהדו"ח של ניסים ביטון עולה כי הוא עצמו ניגש לצדו של הנהג, וכלל לא היה בצד הרלוונטי. מכל מקום, תמיהה זו מקומה במשפט העיקרי, ועדותו של הבלש יחד עם הסמים עצמם, בודאי מקימים ראיה לכאורה באיכות טובה נגד המשיב 5.
8. הסגורים הצביעו על הפער ברישום, בין הדו"ח לבין הרישום מפיהם של הבלשים בדו"ח הסיכום של העוקבים. שם נרשם כי נתפסו 10 גרם ברשותו של המשיב 5 ועוד 50 גרם בתוך המונית (ולא בתוך השיח). איני מוצא ממש בקושיה זו. אכן, תחילה נמצאו 10 גרם בשיח ליד המשיב 5, ולאחר חיפוש נוסף בסביבה, במרחק של 10-15 ס"מ ממקום נחיתת הסם הראשון נתפסה חבילה נוספת ובה כ- 50 גרם. העובדה כי נרשם שזה היה "בתוך המונית" משקפת הבדל לא משמעותי, אשר כפי הנראה בה מכך שמדובר בסיכום מתוך עדות שמיעה ולא ממי שהיה במקום. מכל מקום, תמיהה זו תעמוד בתיק העיקרי כשאלה טובה לחקירה נגדית, אך הדבר רחוק מלשמש כתמיהה הפוגמת ביסוד הראייתי בשלב הזה.
9. כאשר מוסיפים לנתונים הנ"ל את שתיקתם המלאה והמוחלטת של המשיבים דנן, מסקנת הביניים היא ש
לגבי המשיב 5 הראיות טובות מאוד. עתה יש לבחון אם מכלול הנסיבות מקים ראיות נגד גם נגד המשיב 4, אשר הסמים עברו דרך מכוניתו, אך לא נראו יוצאים מכף ידו.
10. ראייה ראשונית בהקשר זה היא עצם הנסיעה המשותפת. המשיב 5 החזיק הסם, המשיב 4 לא טען מיד בתפיסתו, ולא בחקירתו, ואפילו לאחר שנועץ בעורך דין, כי מדובר בנסיעה מסחרית מזדמנת שלו כבעל המונית. שתיקה זו, מחזקת את החזקה העובדתית כי בהחזקת הסם, ברכב אשר נסיעתו הייתה למטרה משותפת עם מחזיק הסם, יש ראיה להחזקה קונסטרוקטיבית של הנהג עם המחזיק בידו.
11. אולם, עתה יש לעבור לשכבות הנוספות של הראיות. לפני התפיסה הפיזית, המשיבים נראו נוסעים במונית ופוגשים את אביאל הנ"ל.
אביאל נראה מגיע לחלון הנהג דווקא, מוציא ידו מכיסו ומושיט היד לחלון שם היה המשיב 4. אכן, לא נראתה יד פוגשת יד אחות. אולם, פגישה כה קצרה, מתואמת מראש (עוד לפני האזנות, לפי השעה והמיקום) שבה הדבר היחיד שנעשה לכאורה היה להושיט יד מתוך הכיס אל החלון, מלמד לכאורה כי מדובר במסירת דבר מה, על פי תיאום מראש.
12. עתה יש לבחון, ככל שניתן, את מטרת הפגישה, כפי שזו עולה מהאזנות הסתר שבתיק. בהקשר זה יש להדגיש כי לא בוצעו האזנות למשיב 4 אלא לאביאל ולישראל. יש לבחון את תוכן השיחות של ישראל ואביאל, בינם לבין עצמם ובינם לבין המשיב 4, על מנת לבחון את מטרת הפגישה. יוער כבר עתה כי המשיב 4 ואביאל שומרים על זכות השתיקה ואינם מסבירים את השיחות, או כל דבר אחר. ישראל אינו שומר על זכות השתיקה, ומנסה להסביר הראיות נגדו. אולם, כפי שיפורט, אין הוא מצליח להסביר את השיחות הקריטיות הנוגעות לעניינינו. שילוב זה, של חשודים שותקים מחד גיסא וחשוד שאינו שותק, אך לא מצליח להסביר את הראיות מאידך גיסא, מחזק היטב את פרשנות המדינה, כפי שיפורט.
13. לעניין עצם
קישור השיחות המיוחסות למשיב 4 אליו, הרי השיחות הרלוונטיות נעשו מהטלפון הנייד שמספרו מסתיים בספרות 7948. המדובר בטלפון שנתפס
בתוך המונית. בהקשר זה המשיב 4 אומר בחקירתו כאשר נשאל מה מספר הטלפון שלו "יש לכם את הטלפון, למה אתה שואל?". משמע, שהוא מאשר שהטלפון שנתפס - שלו. המספר הזה נמסר גם על ידי חברו של המשיב 4 לעבודה (יעקב ורד) כמספרו של המשיב. עוד יש לומר, כי הדובר בשיחה הראשונה מזוהה בשם "רוני", ומתאר את עצמו כמי שנחת "אתמול" מחו"ל (זאת בשיחה מיום 2.4.12). תדפיס יציאותיו לחו"ל (מסמך קי) מאמת כי חזר יום קודם מנסיעה קצרה לפריז. מעל כל אלה, ולמעשה למעלה מן הצורך, יש זיהוי מפורש של הדובר השני בשיחה, החשוד ישראל, את המשיב, כמי שמשוחח עמו.
14. עתה ל
תוכן השיחות: אותה שיחה ביום 2.4.12 בערב (שיחה 965), מתחילה בכך שהמשיב 4 קובל על כך שישראל לא חוזר אליו. אגב כך הוא מאזכר גם את "החבר שלנו.. עופר" (שמו של המשיב 5). מתברר כי המשיב 4 רוצה משהו מישראל, אך זה מבהיר כי הוא "על הפנים" ואומר לו "אתה יודע מה(?) יש שם את אביאל אחי". הוא ממשיך ומסביר כי "אביאל פתח שיק של שלש מאות אלף", ומיד המשיב 4 מגיב בלשון דומה "הבנתי, כן אני צריך שיק של חמישים, תפרוט לי", ישראל מהסס ואומר כי יחזור אליו עוד כמה דקות ורק מוודא "חמישים אלף". המילה "הבנתי" מרמזת על קוד, אך אינה קונקלוסיבית. אולם, אם עד עתה ניתן היה בדוחק עוד לחשוב כי מדובר בשני סוחרים גדולים, המדברים על מתן הלוואות בסכומים כאלה, הרי סופה של השיחה מוכיחה כי מדובר בקוד. שכן, רוני אומר בסוף "אפילו צ'ק ארבעים וחמש, גם טוב יענו" וישראל משיב לו במשפט המוזר "חמישים זה אותו דבר אחי, עדיף תיקח אחד סגור". בהחלט יש לתמוה מדוע אין 45 בכלל 50 ומה יכול להיות כאן נוח יותר בשיק "אחד סגור" של חמישים, על פני שיק של ארבעים וחמש?
15. אולם, מתברר כי ישראל כבר קיבל את ההודעות שהמשיב 4 התייחס אליהן עוד לפני כן. שכן באותו יום כבר בשעה 14:15 (שיחה 531) הוא מדבר על לתת משהו ל"רוני" כדי להוריד לחץ. בשיחה זו עם אביאל, ישראל מדבר עמו על חוב כלשהו, ועל מחירים "בכמה הוא נותן?". בשלב מסוים ישראל שואל את אביאל "מה נוריד שם כפרה אביאל?" ואביאל מגיב "לא, לא מאיתנו, לתת לרוני נגיד איזה מאה אלף לפחות שירד קצת לחץ". ישראל מיד מבהיר "לא, אני פשוט לא רוצה להגיד לו בכלל שאני לוקח , שאני נותן לך אחי! אתה מבין?". ראו את המשך השיחה, בה מסתבר כי אביאל בלחץ וישראל מרגיעו. מהקשר הדברים עולה כי מדובר בסחורה שישראל מספק לאביאל, אך לא רוצה ש"רוני" ידע כי הוא זה שמספק אותו.
16. חזרה לערב, מיד אחרי השיחה עם המשיב 4, פונה ישראל לאביאל (שיחה 543 משעה 19:03), במהלך החיוג עוד שומעים את המשפט האחרון של ישראל עם המשיב 4. ישראל אומר לאביאל כי "בשביל הסדר הטוב" הוא יעזור לאביאל. הוא אומר לו "אני רוצה לתת לרוני" ומבהיר בהמשך כי מדובר ב"50" מ"שמה". אולם הוא מתנה זאת "אבל אני לא רוצה שרוני ידע אחי שנתתי לך לפי שתיים שמונה". אביאל מציע לתת כבר מאה אלף אך ישראל שולל זאת, ואומר לאביאל לתת למשיב 4 "50". ומסביר כי הדבר יקוזז ביניהם "אתה יודע מה אז תן לו חמישים אלף ותוריד משם אחי תוריד משמה, כמה זה יוצא? עשרים ושמונה? תוריד ארבע עשרה אלף אחי מהחוב אחי, אנחנו שמונים וארבע תעשה את זה שבעים". לאחר כמה הבהרות ביניהם, ממשיך ישראל בהנחיותיו "אתה נותן לו אבל אחד סגור אחי" ובהמשך "אתה נותן לו גולה סגורה". בסוף השיחה הוא ממשיך ומסכם "ואיתו אני יסתדר אחי", אביאל משיב "כן, זה ביניכם" וישראל מבהיר שוב "אני מוריד לך אני מעביר אליו, בקיצור ככה זה יוצא אחי".
17. משיחה זו עולה כי שני הדוברים מדברים על שני ערכים שונים במושגים של "אלפים" מכאן שאחד מהם לפחות הוא בהכרח קוד. שכן היחס ביניהם, במחירים, הוא במחיר של "שתיים שמונה" אשר מהקשרם של דברים הוא כנראה 2.8 ליחידה עשרונית כלשהי, שהרי במכירת 50 מהערך האחר, יורדים 14 מהחוב בערך הראשון. מה מלמדת השיחה על
טיבו של מה שנסחר? ראשית, מדובר בדבר מה שראוי לדבר עליו בקודים, מכאן שהוא מן הסתם לא חוקי, או בצפי גבוה ביותר לריגול תעשייתי. עוד אנו לומדים כי אותם ערכים שנמדדו ב"מאה" או "חמישים" באים בכמות של "חמישים" בתוך "אחד סגור" המכונה גם "גולה סגורה". המינוח "גולה" מרמז כי גם 50 יחידות בתוך אותו "אחד סגור" הם בנפח קטן מאוד.